top of page

הבלוג שלנו

מהו ויסות רגשי ?

עמי פרגר

לאחר סקירה קצרה של קשיי ויסות בהיבט התפתחותי, אציג את העקרונות המנחים של עבודה טיפולית עם הורים וילדים, שאובחנו כסובלים מקשיי בתחומי הויסות. עם חלק מהילדים נעשית עבודה טיפולית ארוכת מועד, אולם במרבית המקרים המוקד המרכזי של הטיפול יהיה בעבודה עם ההורים. זאת, מתוך התפיסה כי התפקוד והסגנון ההורי משפיעים באופן ניכר על תהליכי ויסות אצל הילד, וכי ההורים הם המקיימים את מערכת הויסות בכל התחומים וביניהם גם בתחום הרגשי. מנסיוני ילד עם לקויות בתחומי הויסות עלול לגרום, בתהליך מקביל, לשיבוש מערכתי – משפחתי, ויש צורך להחזיר את האיזון, כמטרת עבודה ראשונית.


כתבה: לימור רייז,

פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מומחית


מהו ויסות רגשי ?

מסקירת הספרות והמחקר בנושא אצל פינק קרוננברג (2007) עולה כי  אחת המשימות ההתפתחותיות המרכזיות של התינוק בשנות החיים הראשונות הינה רכישת יכולת ויסות של התנהגות, עוררות ורגש, החיונית להסתגלות המוצלחת של התינוק לסביבתו המורכבת. חשיבותה של יכולת הויסות הרגשי נעוצה בכך שהיא מהווה בסיס לתפקודים נוירופיזיולוגיים בסיסיים חיוניים כמו נשימה ובליעה וכן קשורה להתפתחות חברתית חיובית   (Thompson, 1994; Calkins, 1994; Kopp, 1982; Rothbart, 1989; Cole, Michel & O'Donnell Teti, 1994). לכן, במצבים בהם, מסיבות שונות, לא הושגה יכולת ויסות רגשי תקינה, הדבר מהווה גורם סיכון להתפתחות הגופנית ולהתפתחות קוגניטיבית וחברתית לקויה מאוחר יותר (Degangi, Breinbauer,Doussard Roosevelt, Porges,& Greenspan, 2000; NICHD, 2004). 

Thompson (1994) מגדיר ויסות רגשי כ"מכיל תהליכים פנימיים וחיצוניים שאחראים לניטור (monitoring), הערכה ופיתוח ((modifying תגובות רגשיות, במיוחד במאפיינים הטמפורליים ומאפייני העוצמה של תגובות אלו ושנועדו להשגת יעדי הפרט" (עמוד 27-28). הגדרה זו כוללת מספר הנחות חשובות לדיון שקיימת לגביהן הסכמה בין החוקרים.

ויסות רגשי יכול לערב שמירה ואפילו הגברה של עוררות רגשית כמו-גם עיכוב והפחתה שלה. כלומר, תהליכי ויסות רגשי לא נועדו, כפי שלפעמים נטען, רק להפחית עוררות רגשית.

ויסות רגשי מכיל אסטרטגיות נרכשות של ויסות-עצמי רגשי (שתומפסון המשיג כ"תהליכים פנימיים") וכן מכיל מגוון של השפעות חיצוניות מווסתות רגשית, שמתרחשות בתוך הסביבה הטיפולית ובמהלך אינטרקציות עם ההורים, בעיקר בתקופת הינקות).

שני אספקטים של רגש יכולים להיות מווסתים. האחד הוא טון רגשי שהוא הרגש הספציפי המאפיין את מצב הרוח של האדם, והשני הוא "דינמיקות רגשיות" שהם מאפייני העוצמה, והמאפיינים הטמפורליים - טווח, לביליות, משך,זמן הגעה לשיא rise) (time , החלמה ומשך הרגש (Thompson, 1994).

ויסות רגשי יכול להשפיע על הרגש הספציפי שנחווה, כלומר על הטון הרגשי (כעס לעומת גועל), אך לרוב הרגש יווסת דרך המאפיינים הטמפורליים והעוצמתיים של הרגש, הצובעים את החוויה הרגשית.

ויסות רגשי הוא תהליך שיש לו פונקציה והיא לקדם את המטרות של האדם בסיטואציה המסוימת. מאחר ועוררות רגשית יכולה להגביר או להפחית את התפקוד היעיל, לעיתים הויסות הרגשי יביא דווקא להגברת העוררות, אם הדבר עשוי להוביל לכך שהאדם ינקוט אסטרטגיות התנהגותיות יעילות יותר ויתקרב בכך להשגת מטרתו באותה סיטואציה.


התפתחות הויסות הרגשי

יכולות הויסות הרגשי מתפתחות ומשתכללות במהלך כל שנות הילדות מתהליך ביולוגי ופיזיולוגי לתהליך המערב יכולות קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות. התפתחות הויסות הרגשי מושפעת מתהליכים מווסתים חיצוניים ופנימיים, כפי שמופיע בהגדרה של ויסות רגשי. בתהליכים פנימיים הכוונה לתהליכי התפתחות והבשלה של מערכות קוגניטיביות, סנסומוטוריות ונוירופיזיולוגיות של הילד. בתהליכים חיצוניים הכוונה לגורמים אינטראקציוניים וחברתיים, כשהדגש הוא על חשיבות התפקוד והסגנון ההורי להתפתחות הויסות הרגשי. באופן ספציפי יותר, מדובר בהשפעתה של האינטרקציה הדיאדית הורה-תינוק.

רוב החוקרים מצדדים בגישה הטוענת כי תהליך התפתחות הויסות הרגשי הוא אינטראקטיבי והשילוב של שני סוגי ההשפעות – מאפיינים של התינוק (מה שהוגדר כתהליכים פנימיים) ואספקטים של הורות (מה שהוגדר כתהליכים חיצוניים) - הוא שחשוב. יותר מכך, המסקנה העולה מהמחקרים היא שהתוצאות ההתפתחותיות העתידיות מנובאות באופן הטוב ביותר לא בהסתמך על מאפייני הילד או על מאפיינים רגשיים אימהיים אלא על האיכויות האינטראקציוניות שלהם שני השותפים תורמים ושניתן לצפות בהם הכי טוב ברמה הדיאדית (NICHD, 2004; Kaitz & Maytal, 2005). חשוב לזכור שאעפ"י שתהליכי ההתפתחות הפנימיים והחיצוניים מתוארים בחלקים נפרדים, לשם נוחות הדיון, למעשה הם קשורים ושלובים זה בזה.

 Fox (1998) מציע סט של גורמים אינטרקציוניים, שמתארים את ההשפעות של יחסי הורה-תינוק על התפתחות הויסות הרגשי והמאורגנים לפי סדר התפתחותי. שלושת הגורמים הראשונים רלוונטיים במיוחד לתקופת הינקות, הם:

מתן בטחון לתינוק והרגעתו בעת מצוקה ע"י האם, המהווה עבורו גורם חיצוני לויסות רגשי. הדבר חשוב במיוחד בתינוקות צעירים, שעדיין לא פיתחו את המשאבים הפנימיים לויסות רגשי.

זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של התינוק ע"י ההורים כך שהתינוק יבין שרגשותיו אינם יוצאי דופן ושגם אחרים מרגישים אותם. ההתאמה והאישור שמקבל התינוק למצבים הרגשיים הפנימיים שלו ע"י המטפל חשובים במיוחד כיוון שהדבר מאפשר לתינוק לחלוק מצבים רגשיים עם המטפל (shared state).

השגחת ההורה שהתינוק מצוי בסיטואציות ומצבים רגשיים שיש ביכולתו להתמודד איתם רגשית. Thompson  (1994) מוסיף עוד ממדים בטיפול ההורי שתורמים להתפתחות הויסות הרגשי והם: modeling וחיזוק חיובי סלקטיבי של הבעת רגשות חיוביים, אינדוקציה ישירה של רגשות דרך תהליכים כמו affective contagion, אמפתיה והתייחסות חברתית (social referencing), וכן הדרכה מילולית לגבי רגשות.

משימה הורית נוספת היא לספק לילדים אסטרטגיות לויסות רגשי בהם יוכלו להשתמש, בעזרת היכולות הקוגניטיביות המתפתחות שלהם, לצורך ויסות רגשי עצמי מוצלח.


עקרונות העבודה עם ההורים

על מנת שההורים יוכלו לגייס הסתכלות אחרת על הילד, ולהתחיל תהליך מהותי של שינוי, נדרשת למידה מפורטת של הפרופיל הסנסורי של הילד, והבנה של הדמיון ומידת ההתאמה בין פרופיל זה לבין זה של ההורים. חשוב כי ההורים יהפכו מודעים יותר לסימנים לליקוי בתחומים הטקטילי הוסטיבולרי, הפרופריוצפטיבי, השמיעתי, של חוש הריח, ליקוי ויזואלי, ליקוי בעיבוד השמיעתי – שפתי או ליקוי חברתי,רגשי ובויסות העצמי (היפרסנסיטיביות או היפוסנסיטיביות). למשל ילד שאינו מחבב נשיקות, שמגיב באופן מוגזם לחתכים ועקיצות, שנסרב ללבוש בגדים חדשים או נוקשים, צווארונים, סריגים, ילד שאינו מסוגל להכיר חפצים באמצעות מישוש, ילד הפוחד מגבהים ומהתנתקות מהקרקע, מחפש התנסויות תנועתיות מהירות וחזקות, נהנה מ'חיבוקי דב', משמיע קולות למטרת רעש, מתקשה לקבל שינויים ואינו מצליח להתעורר משינה ללא מצוקה.

במקביל חשוב כי ההורים יבינו כי ילדים עם לקויות ויסות זקוקים לסביבה קבועה, יציבה, ברורה וניתנת לחיזוי מראש. במהלך הכנת התכנית, עולים פעמים רבות קשיי ההורים בתחום הויסות. שאלה אותי אם כיצד היא יכולה להקפיד שהילד יאסוף את נעליו מהרצפה אם לה קשה בכך. זהו תפקידם של ההורים ל'החזיק את המושכות ולאפשר לילד סביבה מוחזקת. בנוסף, הילד צריך להבין כי קיימת מערכת של עשיה ותגובה, שכר ועונש.

בתהליך העבודה, ההורים מתחילים להבין כי הילד אינו קפריזי, מתנגד, תקוע אלא מתקשה. מדובר בהגדרת עבודה חדשה, המהווה שינוי של הסיפור המשפחתי הן בתוך המשפחה והן במשפחה המורחבת או במסגרת החינוכית. לפי התפיסה של מייקל וייט ודיויד אפסטון יש להחצין את הבעיה ולאחר מכן לגייס כוחות ולייצר שינוי. הילד אינו הבעיה. באופן זה, ה'מוזיקה הרגשית המשפחתית' משתנה גם היא מכעס ואכזבה להכלה ולהצטרפות. בעבודה עם משפחות הסתבר שוב ושוב כי הורים לילדים עם לקויות ויסות צוברים רגשות שליליים ועוינות, המוקרנים על הילד ו'צובעים' את האווירה המשפחתית. ההורים מספקים לילד את צרכיו אולם באווירה המשפחתית הטעונה לא מצטברות אצל הילד חוויות טובות ומגדלות, אלא נוצרים מעגלים שליליים, אותם יש צורך לפרוץ.

חלק חשוב מהתכנית מהווה השיחה השבועית המאפשרת פידבק, הערכת ההישגים וספירת הנקודות, קביעת המטרות לשבוע שלאחר מכן ובראש ובראשונה: חיזוק, התפעלות, שבח ומתן משוב חיובי לילד על הצלחותיו והישגיו. יש לזכור כי, עקב הלקות, ילדים אלה מתקשים לצבור חוויות והתנסויות חיוביות, וזקוקים יותר מאחרים למשוב ושבח. בשיחות אלה הילדים מגיבים רגשית להורים. לדוגמה: אחד מהילדים אמר "עכשיו אני לא עושה לכם דווקא, וזה נעים".

חשוב מאוד לעבוד על התיאום בין ההורים, ולבחור דרך אחת של פעולה והתנהלות. ההורים אף יכולים לשמש מאמנים אחד של השני ולסייע בכך להתקדמות לעבר המטרות שנבחרו. לשם כך, נדרשת יצירת סרגל אחיד וברור בין ההורים לעשייה (מטרות ההתערבות) ולתגמול.

מניסיוני, בעת דיון בין ההורים מתגלים, לעיתים קרובות, פערים משמעותיים. למשל: הורים ששקלו מה יהיה שוויו של הפרס היומי, כשהאם חשבה כי יספיק צעצוע בשני שקלים ואילו האב חשב כי יש צורך במשחק קופסה בשווי של 80 שקלים.

ההורים מתחילים להבין כי העקביות, רציפות ושיטתיות של פעולותיהם תשפיע על מהירות השינוי ואופן ההתנהלות של התהליך.

למעשה, ההורים זונחים את תפקידם הרגשי כ"מרגיעים" את הילד ושל מתווכים בינו לבין משימות היומיום. הם מאפשרים לו להתמודד, בכוחות עצמו, כשהם בתפקיד חיצוני של מחזקים ומעודדים ומציבים מטרות ויעדים. באופן זה, ככל שחלה התקדמות בתהליך הטיפולי, כך מתקדמים גם תהליכי הספרציה והאינדיוידואציה אצל הילד.


חשיבות התכנית ההתנהגותית עבור הילד

כאמור, התכנית ההתנהגותית מאפשרת הכנסת אמות מידה, סטנדרטים, דרישות, חוקים ומערכת ציפיות אובייקטיבית כביכול, מוסכמת על כל הצדדים במשפחה.

ההתייחסות לתמות הרגשיות החשובות (לדוגמה: העדר מוטיבציה, משבר) נעשית לא באופן ישיר בהתייחס לילד, אלא באמצעות גיבורי על או דמויות אחרות, איתן מזדהה הילד. סיפורים על דמויות אלה, מאפשרים עיבוד עקיף של תימות רגשיות משמעותיות. אם נוצר משבר ואי רצון להמשיך עם התכנית, למשל, ניתן לספר על משבר בקבוצת גיבורי העל, וכיצד הם מגייסים כוחות כדי להתגבר עליו.

באמצעות התכנית ניתן גם לסייע לילד בעל לקות בויסות, להתארגן במצבים שכיחים של 'נפילת מתח'. בזמנים בהם הילד 'שפוך' ואינו מסוגל להתחיל פעילות או לקום מהמיטה, ניתנת לו הזדמנות חוזרת לקבל את הכוכב. כשההורה יוצא מהחדר ומשאיר את הילד להתמודד בכוחות עצמו עם המצב, הילד זוכר בהזדמנות ל'התניע מחדש', כשבחלק מהמקרים הוא מצליח להתארגן ולחזור לתפקוד בכוחות עצמו.

התכנית מאפשרת לעבוד הן על מטרות התנהגותיות (התלבשות) והן על מטרות רגשיות הקשורות לויסות עצמי. מדובר במערכת דינמית של דגשים, המשתנה יחד עם השינויים החלים אצל הילד ובמשפחתו.

כך מקבל הילד גם עידוד לעשות דברים ברמת תפקוד גבוהה יותר, כשמוסיפים לו 'נקודות בוגר' על עשיית בייביסיטר לאחותו הצעירה או על עזרה בבית.

המטרה - לנסות לא לאפשר לילד להגיע למצבים של התפרקות, חציית הסף, אסקלציה ואבדן שליטה. התכנית 'שומרת' או אוספת אותו ומשמשת כמעטפת חיצונית. נקודה חשובה היא כי התכנית עצמה מהווה מעין מערכת, המווסתת את רצף ההתנהלות היומי, מכניסה את כל המשפחה לסדר חוזר על עצמו, ניתן לניבוי ונקבע במשותף בין ההורים לילדים. תכניות כאלה מצמצמות את האלמנט של חוסר עקביות ותנודתיות. חוסר עקביות הוא סימן היכר לכל תפקוד נוירולוי לקוי.

התכנית מוציאה את הילד מעמדה נרציסטית, אם בעבר הוא הצליח להפעיל את הוריו ולא התאמץ כדי לקבל את מבוקשו, הרי במהלך הטיפול הוא מתקדם למקום בוגר יותר, כשהוא פועל במערכת ברורה של שכר ועונש ומסתמך על כוחותיו.

אחד ממנגנוני ההגנה בהם מרבים להשתמש ילדים בעלי לקויות ויסות הוא ההימנעות. תכנית זו יכולה לדחוף את הילד להתמודד עם איזורי הימנעות (למשל: התמודדות עם דפי עבודה). כשהוא לומד, באמצעות חשיפה ודה-סנסיטיזציה, לוותר על הגנות ולהתנסות, 'לקפוץ למים', הילד רוכש מיומנויות חדשות וצובר התנסויות חדשות, כך שמיומנויות שלא התפתחו עקב הקושי וההימנעות, צוברות תאוצה.

רגשית, תופיע עליה ביכולתו של הילד לשלוט בתסכול, זעם, כעס ואכזבה. הוא מתחיל לנהל את רגשותיו, כשעולה רמת המודעות לרגשות אלה, וקיימת לגיטימציה ונוהג לשוחח על הרגשות. כתוצאה מכך: רמת החרדה יורדת. מנסיוני, הורים מדווחים על העלמות קשיי שינה, ירידה בכאבים סומאטיים ועוד.

ברמה המשפחתית: התכנית יוצר מכנה משותף ומפעילה את כל ילדי המשפחה ואת ההורים בעת ובעונה אחת. הילד בעל הליקוי בויסות מפסיק לשמש בתפקיד ה'שעיר לעזאזל' של המשפחה. כולם הופכים להיות שווים ומתבטלת הסטיגמה שהיתה מופנית לילד הלא מווסת במשפחה. השינויים בעמדה הרגשית ובמקום במשפחה, מאפשרים גם הם חיזוק תהליכי הספרציה והאינדיוידואציה בתוך המשפחה.

כתוצאה מכך, הילד הופך להיות צפוי יותר לעצמו, להוריו ולסביבתו והוא הופך להיות מותאם יותר הן בתוך המשפחה והן בסביבה החינוכית והחברתית אחה"צ.


מקורות

       Calkins, S.D. (1994).Origins and outcomes of individual differences in emotion regulation. In N.A. Fox (Ed.). The development of emotion regulation: Biological and behavioral 240, Vol. 59(2-3), 53-72.

       Degangi, G.A., Breinbauer, C., Doussard Roosevelt J., Porges, S., & Greenspan, S. (2000). Prediction of childhood problems at three years in children experiencing disorders of regulation during infancy. Infant Mental Health Journal,  21(3), 156-175.

       DeGangi, G.A., Poisson, S., Sickel, R.Z., & Wiener, A.S. (1995). The Infant-Toddler Symptom Checklist. Tucson, AZ: Therapy skill builders.  

       Fox, N.A. (1998). Temperament and regulation in the first years of life. Pediatrics, 102, 1230-1235.

       Kaitz, M., & Maytal, H. (2005). Interactions between anxious mothers and their infants: An integration of theory and reaserch findings. Infant Mental Health Journal,26(6), 570-597. 

       Kopp, C.B. (1982). Antecedents of self-regulation: a developmental perspective. Developmental Psychology , 18, 199-214.

       NICHD (2004). Affect dysregulation in the mother-child relationship in the toddler years: Antecedents and consequences. Development and Psychopathology, 16, 43-68.

       Rothbart, M.K. (1989). Temperament and development. In G. Kohnstamm, J. Bates, & M.K. Rothbart (Eds.), Temperament in childhood (pp. 187-248). Chichester, U.K.: Wiley.   

       Rothbart, M.K., Ziaie, H., & O’Boyle, C.G. (1992). Self-regulation and emotion in infancy. New Direction for Child Development , 55, 7-23

.

       Thompson, R.A. (1994). Emotion regulation: A theme in search of definition. In N.A. Fox (Ed.). The development of emotion regulation: Biological and behavioral considerations. Monographs of the Society for Research in Child Development. Serial no. 240, Vol. 59(2-3), 25-52.

פינק-קרוננברג, איריס (2007). ויסות רגשי בגיל הינקות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום חמישי ‏31 ‏דצמבר ‏2009, מאתר פסיכולוגיה עברית: HYPERLINK "http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1223"http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1223

HYPERLINK "http://www.hebpsy.net/articles_replyForm.asp?t=0&id=1223"הוספת תגובה

0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

תאור מקרה עומר (שם בדוי)

שם הכותב: עמי פרגר מרפא בעיסוק - מנהל מכון שמיים amiprager@gmail.com עומר (שם בדוי), הגיע אלינו למכון בשנה שעברה בהיותו בן 5.6 בגן חובה....

הקשר בין ADHD וקשיי כתיבה

סיכום מאמרים הדנים בקשר בין ADHD וקשיים בכתיבה שם הכותב: עמי פרגר מרפא בעיסוק - מנהל מכון שמיים HYPERLINK "http://www.shamaim.org"...

Comments


מכון שמיים | התעשיה 7 ראש העין | טל׳: 03-9032437 / נייד: 054-426-4446 | amiprager@gmail.com

בנייה עיצוב אתר wixer.co.il

bottom of page