על חשיבות הדיבור הפנימי (דיבור פרטי)

כתבה: לימור רייז,

פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מומחית

מה מטרתו של הדיבור הפרטי?

ילדים בגיל הגן נוהגים בסיטואציות שונות לדבר אל עצמם. לעיתים נתפש דיבור זה כהתנהגות מוזרה. כיום ברור שהדיבור הפרטי הוא מרכיב חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של ילדים. כמו שמבוגרים מדברים עם עצמם ללא קול כמעט ללא הפסק, כך גם ילדים מדברים עם עצמם, בתחילה, בקול רם ולאחר מכן הדיבור הופך לפנימי, פרטי. באמצעות הדיבור הפרטי הילד מתרגל את השפה, מארגן את מחשבותיו, מתכנן את פעולותיו, פותר בעיות, ממקד תפקודי קשב וריכוז, שלו ומתמודד ואף מווסת מצבים רגשיים כמו שמחה, מתח או תיסכול.

הדיבור הפנימי מאפשר:

מיקוד תשומת לב במשימה – "הסתכל לכאן", "עכשיו לאט".

תיאור המשימה או ההתנהגות הנלווית לביצוע המשימה -"אני מצייר את הקו".

שאלות על היבטים שונים של המשימה ועל התנהגויות הקשורות לביצוע המשימה – "מה עכשיו"?

שלבי התפתחות הדיבור הפנימי.

ויגוצקי מתאר שלושה שלבים של דיבור:

• דיבור חברתי (דיבור חיצוני) - דיבור זה אינו קשור לחשיבה. בשלב זה הילד משתמש בדיבור כדי לתקשר עם אחרים וכדי להביע מחשבות פשוטות ורגשות. למשל: "אני רוצה סוכריה".

• דיבור פרטי - זה סוג דיבור שנמצא בדרך כלל בבני 3-5 שנים. בשלב זה ילדים מרבים לדבר עם עצמם. הם מדברים לעצמם בכל רם בניסיון לכוון את התנהגותם. הם יכולים לדבר על מה הם עושים בזמן שהם עושים את זה.

• דיבור פנימי - זה השלב האחרון של התפתחות הדיבור. הוא דיבור פנימי, בלי קול חיצוני. זה סוג של דיבור שבשימוש על ידי ילדים מבוגרים יותר ועל ידי מבוגרים. אחרי שהילד מגיע לשלב הזה הוא יכול להפעיל את כל הפונקציות הקוגניטיביות

• הגבוהות. בשלב זה אפשר "לספור בראש".

מה הם הגורמים/הסיטואציות שמשפיעים על המינון והתוכן של הדיבור הפנימי?

במקרים רבים תלמידים שאין להם הרגלים לפעילות עצמית בכיתה, חסרים מערכת מילולית לויסות וניהול עצמי. מערכת הנחיה עצמית- ויסות עצמי היא היכולת לתכנן קוגניטיבית, לארגן, למשב ולהעריך את המשימות ללא סיוע של מורה או מתווך. ילדים המוערכים כ'לומדים טובים' מציגים יותר דיבור פנימי בסיטואציות למידה. רואים זאת למשל במבחנים, או בביצוע פעולות במתמטיקה.

בגיל הגן, חשוב שהגננת תבין כי כאשר ילד מתחיל לדבר עם עצמו כשהוא מתרכז במשימה, אל לה לדרוש ממנו להיות שקט בטענה למשל, שהוא מפריע לילדים האחרים להתרכז. זו דרכו להתמודד עם המשימה. הכרת חשיבות הדיבור הפרטי תאפשר לגננת להעביר מסר לילד כי דיבורו הפרטי רצוי ומקובל ואינו תופעה חריגה.

קשר בין אינטילגנציה/קשיים שפתיים,עיכובים התפתחותיים על הדיבור הפרטי- האם זה נכון שילדים אינטילגנטיים מאד  מדברים אל עצמם יותר?

הדיבור הפנימי / פרטי מסייע בשליטה עצמית ובעיכוב של תגובות בלתי שקולות. לפי ברונו בסקי (1977) בני אדם חיים עם שתי שפות: פנימית וחיצונית. יכולת זו לדבר אל עצמנו מאפשרת בנוסף לערך שלה בארגון החשיבה, גם שליטה עצמית. לפי ברקלי (1997), אנו שולטים בהתנהגותנו באמצעות כללים, הוראות, תכניות ומטרות. כתוצאה מכך ההתנהגות נשלטת, עקבית, נתונה פחות לשינויים ומאפשרת לנו לדבוק בתכניות. זאת, גם במצבים בהם אין תגמול או פרס מיידי.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מדברים יותר מדי לעומת אחרים, משום שהדיבור שלהם הוא פחות מכוון פנימה (פחות פרטי).

הם מכוונים יותר אל ההווה ופחות אל העתיד. כתוצאה מכך, נפגעות יכולות השליטה העצמית, הויסות וקיימת פגיעה בכישורים ניהוליים. כתוצאה מכך, הם אינם מסוגלים להביא את מלוא היכולת שלהם לידי ביטוי ופעמים רבות הילד הופך להיות "תת משיג".

יותר מכך, הוכח במחקר כי הדיבור הפנימי של ילדים עם קשיי למידה עמוס בהיגדים עצמיים שליליים ("אני לא אצליח", "זה קשה מידי"), דבר הגורר הימנעות וירידה במוטיבציה.

האם תופעת 'החבר הדמיוני' צריכה להטריד ?

תופעת החבר הדמיוני היא תופעה מוכרת בגילאי הגן.

החבר דמיוני הוא יצור יעיל ביותר ומשמש למטרות רבות בחיי הילד :

עוזר לילד להתמודד עם רגשות שקשה לו להביע אותם, או שהוא פוחד לבטא אותם, בדרך כלל רגשות שליליים. (הילד הרע של מרים ילן שטקליס)

החבר הדמיוני משמש כדמות מנחמת, מישהו שמקל על פחדים, חרדות וכאב, ברגעים קשים.

חבר דמיוני מאפשר התמודדות עם שעמום או בדידות.

חבר דמיוני ,יציר כפיו של הילד פועל על פי חוקים פרטיים, בעולם של הילד בלבד, בו הוא אחראי וקובע, וללא התערבות המבוגרים.

על אף שהילד/ה משוחחים בדיבור קולי וכן בדיבור פנימי עם החבר הפנימי הרי שתופעה זו קשורה להתפתחות הסלף וההתפתחות הרגשית והחברתית בשעה שתופעת הדיבור הפנימי קשורה לנושאים של ויסות והתפתחות החשיבה.